חג חרות.

YIDcore

חרות היא דבר מסובך. אנחנו חושבים את עצמנו לאנשים חופשיים, מתפארים בזכויותינו, אבל לא יכולים לתקוע נוד כשבחדר יש אנשים נוספים. יותר מזה, אנחנו מוותרים על הזכות הבסיסית של הגוף לשחרר גזים ולא מרגישים מקופחים.  זה פשוט נראה לנו… בסדר. אני לא מכיר אף אחד (חוץ ממני) שמוכן לצאת ולהפגין מול הכנסת עם שלטים כמו "חופש לנוד", "עדיף בחוץ מאשר בפנים" ו-"מתווה הגז בתחת שלי". הסיבה לכך היא כי החופש שלנו הוא לא דבר אבסולוטי, אלא הוא מוגדר ומושפע ע"י גורמים רבים. החל מחוקי המדינה, נורמות של חברה וקבוצות שונות שאנחנו משתייכים אליהן וכלה בפסיכוזות היומיומיות ששורצות לנו בראש. במילים אחרות חופש הוא מאוד אישי וסוביקטיבי.

לא משנה כמה חופש וחרות יש לנו, זה אף פעם לא מספיק. כי ככה אנחנו – אף פעם לא מספיק לנו. אז אולי בחג הזה נשנה קצת את הגישה ונסתפק במה שיש? אם יש לך בת זוג שאפשר להתרווח איתה על הספא מול הטלוויזיה, להניח את הראש על כתפה ולתקוע נוד – דיינו.  אני מצרף לפוסט זה שיר "דיינו" בעיבודה של Yidcore, להקה אוסטרלית שמבצעת שירים יהודים וישראליים בסגנון פאנק. הם היו שלוש פעמים בארץ ואם ראית אותם, אז אתה בר מזל כי הם אינם קיימים יותר.

אם אתה לא רואה וידאו תלחץ כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s