חודש: מאי 2017

זה חג זה?

69

הסתיים החג האזרחי היחידי שיש בארץ – יום העצמאות. מזה שנים אני מרגיש שאני לא מחובר לחג הזה. זה מתחיל ביום השואה, אני עומד בצפירה וחושב על האנשים שמצאו את מותם במלחמת העולם השניה. אני מרגיש עצב עמוק. עובר שבוע ואני שוב עומד, הפעם אני חושב על כל החיילים והאזרחים שנפלו למען מדינת ישראל, אבל בסוף הצפירה אני תופס את עצמי מחטט באף. עוברת פחות מיממה ואני שוב עומד, אבל הפעם אני לא חושב על כלום… כי נמאס, כי אני תקוע בפקק, כי עלי לקנות בשר, שתיה ופיתות. עוברות שעות ספורות והמוזיקה ברדיו משנה כיוון באופן חד משירים עצובים לשירי שמחה והמונים דוהריים מבתי קברות לבמות שבמרכז העיר. לא, לא באמת. אני לא מאמין שאנשים שאיבדו את יקריהם ו"בילו" את יום הזכרון בבית העלמין, הולכים למסיבות יום העצמאות. הם נשארים בבית, לבד או עם חבריהם, מנותקים מהחגיגות הפרועות והמנוכרות שמשתוללות בחוץ. עם זאת, רוב העם (וגם אני) לא הולך לטקסים ביום הזכרון, במקום זה, עם ישראל יוצא מידי חובה כשעומד בצפירה. אז יאלה בלגן! פטיש מתנפח, ספרי קצף וסטטיק ובן אל. מסביבי רבבות ילדים שרואים בחג הזה הזדמנות מצוינת להתנהג בברבריות והוריהם העסוקים בעיקר בלא לאבד את ילדיהם בתוך ההמון. אני עושה סיבוב וחוזר הביתה לישון. בבוקר למחרת אני קם כדי לבלות שלוש שעות בתוך האוטו בזחילה איטית לבסיס תל נוף ולבסוף מגלה ששלוש שעות בפקק זה לא מספיק בשביל להכנס ולראות את המטס. אני מסתובב ונוסע בחזרה הביתה, מעמיס מנגל ומבלה עוד שלוש שעות בחיפוש אחרי פיסת דשא פנויה שעליה אפשר לנפנף ולדחוף שישקבב לתוך הגרון. לבסוף אני חוזר הביתה עם כאבי בטן ומבטיח לעצמי ששנה הבאה אני לא יוצא מהבית.

אז מה יש לנו בחג הזה? הרבה עצב ושכול משולב עם המון שימחה ואוכל, אבל בעיקר יש בחג הזה מעט מאוד גאווה. לדעתי דווקא הגאווה הלאומית צריכה להיות התחושה המרכזית ביום העצמאות. קשה להסביר למה התחושה הזאת חסרה. אולי חסר מצעד צבאי, אולי תהלוכה של וטרנים, אולי שיחזור של קרבות וארועים היסטורים של הישוב היהודי, אולי טקסים חגיגים שלא מרוכזים רק בהנצחה של הנופלים. לא יודע, אבל אני לא מרגיש גאווה בחג הזה, נקודה.

אני שם אוזניות ומדליק "התקווה" בפול ווליום, אבל לא את ההמנון הלאומי שלנו. לא, כי גם ההמנון שלנו מלא בבכי ובתחושת גלות. במקום זה, אני שם את "התקווה" של דניאל זמיר שגורמת לי להרגיש גאווה שיש בארץ שלנו מוזיקאים כמוהו. הוא בחר לגור בארץ, למרות שהיה יכול לבנות לעצמו קריירה מפוארת בחו"ל. סוף סוף, קצת גאווה בחג הזה.

אם אתה לא רואה וידאו תלחץ כאן

מודעות פרסומת